סטיב מילר - תופעה ושמה מוזיקה

"מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי מוסיקה, בזמן שילדים בכיתה ב' ציירו פרחים ובתים מגודרים, אני ציירתי גיטרות וגולגולות"
בגיל 12 כתב סטיב את שירו הראשון,
הוריו הפתיעו כשגילו התלהבות, ולקחו אותו לתל אביב לפגוש קופירייטר, שיכתוב את התווים על נייר תווים מהודר.
בשיר השני, הם כבר נכנסו ללחץ....סטיב אומר וצוחק.
הורים לרב מבקשים תעודה שתסדר לך את החיים וכך היה כשסטיב בחר בדרך אחרת, גורל.....
כשהשתחרר משרות צבאי בזמן שחבריו ארזו תרמילים לדרום אמריקה, סטיב קנה פסנתר.
די מהר הצטרף סטיב אל חברים בחו"ל וכמו כולם, מילואים, לשכת תעסוקה, חופה קניית בלוקים, בן, ברית והשרדות, מה שרובנו מכירים.
"שיא ההגשמה היא ענווה"...את זה לימד את סטיב זקן חכם עם הרבה עבר ומעט עתיד.
השיחה הזו הולידה תובנה:
"זה נאיבי לחשוב שעשר השנים הבאות, יחלפו פחות מהר מעשר השנים שחלפו
והשאלה שנשאלת כאן: "אז מה לעזאזל אתה מתכוון לעשות"? שאלה לא קלה..."
יש את רגע ההחלטה, שאחרי שנים מגיעה בשנייה של נחיתה ומסדרת לנו את החיים.
סטיב החליט שהוא לא ממשיך לחיות את חיוו עוד יום אחד כפי שעשה עד כה.
לפי דבריו, הוא הזמין את העבר לשיחה ויצא לדרכו החדשה.
כשבתרמילו שני השירים אותם כתב בגיל 12.
מהרגע שיצא סטיב לדרך, התמלא במעיין שפע של יצירה וכתיבה.
"אין לי מושג ירוק מאיפה זה מגיע, וכמה זמן זה ימשך. זה גם לא מעניין... אני אוהב להשוות את זה לאוטו שיוצא מחיפה לתל אביב באמצע הלילה. כל מה שנחוץ לנהג, שהפנסים יאיר את דרכו רק את ה - 50 מטרים קדימה..."
סטיב בן 55 אדם חייכן, מצחיק, קופצני, מבריק, כמו פיטר פן, הילד הנצחי עם עומק שאי אפשר למדוד.
הוא כותב הרבה על המהות שלנו, על הנוכחות שלנו בחיים שלנו. מרחפים בעולם שהגבולות מטושטשות בין חברות לאינטרס, בין סקרנות למציצנות, נדיבות לחשדנות.
אז גם אני מודה באשמה, סקרנית, חשדנית, הלכתי לשמוע את מה שאחרים אומרים, את מה ששמעתי ממנו אחרי המפגש המרגש, חוויה אמיתית לכל אחת שחשבה פעם שהיא ג'ניס ג'ופלין.
הלכתי לאולפן ההקלטות של אלכס שנמצא במרכז שווקים, משם יצאה בדיוק זמרת שעובדת איתו והוציאה עכשיו תקליט. קצת נסחפתי עם קריאות הפליאה בכל פעם שראיתי חדר נוסף, קשה היה להתאפק כמו ילדה בחנות ממתקים.
גטארות, חלונות כפולים, מערכת תופים, מיקרופונים שאין באף קריוקי, כאלה שלאונרד כהן מכיר.
ואת כל הכפתורים שמזיזים על המשטח הענק הזה, הרגשתי כמו בסרטים, כל כך אמיתי.
אלכס בן ה48, הזמין אותי להכיר ולשמוע גם את HIGH VOLTAGE יש עוד להקות שמגיעות מתל אביב ומחו"ל שמקליטים אצלו, לכן כרגע ממשיך לשפץ ולהרחיב את גבולות האולפן הגדול שתיהיי גם אפשרות לינה וכל מה שצריך, לאלה שמגיעים מרחוק.
ואז זה מתחיל, אחרי כמה צחוקים וכיוונים, סטיב מתחיל לשיר, שיר שהוא בעצמו כתב הלחין ועיבד, קול יפה שנוגע, עם מסר חזק של השלמה על עבר.
"לו הייתי יכול להחזיר את הזמן ולקחת חזרה את הצער" שיר שבקרוב יגיע לרדיו.
שם השיר: "תני סיכוי לאהבה" שיר שכתב לבת זוגתו ולפני חמש שנים היא בהחלט נתנה לו סיכוי.
זהו סיפורו של הצ'יפ שלנו סטיב מילר הכרמיאלי
שעלה לארץ מאנגליה ב1965 ובכרמיאל משנת 1975.
וזה שלנו.