אימרה שבועית:
אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה. {רבי מנחם מנדל מקוצק}
אימרה שבועית:
אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה. {רבי מנחם מנדל מקוצק}
סטטוס שבועי:
קטן, חזק, ויציב!
עם ישראל היה תמיד קטן במספר. כדוד הקטן הניצב מול גלית, כך ניצב עמנו לאורך כל שנות ההסטוריה מול העולם כולו. נצחונו הניסי של דוד על גלית, מסמל את הנצחון הבלתי פוסק של האומה על כל הקמים עליה.
הלחצים הבלתי פוסקים לאורך השנים מסוגלים היו לשבור ולפורר לחלוטין את החזקה שבאומות, אבל, זהו שלא!
התופעה חורגת ממערכת ההסתברות ומכל המקובל אצל עמים אחרים. דבר והיפוכו משמשים בערבוביה: קטנים אך מפורסמים, חלשים אך גם חזקים, עתיקים אך גם רעננים כצעירים, מוכים ויחד עם זאת נושאים בגאון את לפיד החיים.
ציטוט שבועי:
ציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ ישראל. {בנימין זאב הרצל}
סיפור שבועי:
מורשת טרומן!
בילדותי גדלתי בשכנותן של משפחות יהודיות שמאד הערכתי אותן. בשבתות הדלקתי וכיביתי את האור אצל אחת ממשפחות היהודים - וכשכר קיבלתי פרוסת לחם. מנהגו של אבי היה לקרוא אתי כל יום ראשון בתנ"ך, וכאשר קראנו אודות כורש, מלך פרס, שנתן ליהודים רשות לחזור לארץ יהודה ולבנות את בית המקדש בירושלים, חשבתי לעצמי, יום יבוא ואהיה נשיא ארה"ב באמריקה, כפי חלומו של כל ילד באמריקה, ואעשה גם אני כמו המלך כורש בזמנו.
כאשר הגיע אלי חיים וייצמן (לימים נשיא המדינה), כשבידו מתנה ספר תורה, וביקש שאתן הוראה לשגריר ארה"ב באו"ם לתמוך בהקמת מדינת ישראל, נזכרתי באותו "חלום ילדות".
טרומן הוסיף ואמר לח"כ דאז הרב שלמה לורנץ, כי רק אני וסטאלין (נשיא ברית המועצות דאז) יודעים את הסכנות המאיימות על העולם: "אני מאמין שכשם שבעבר לפני כשלושת אלפי שנה, אתם היהודים הצלתם את האנושות ע"י התורה שלכם, כך אני מאמין ומצפה שגם בזמן הזה, העם היהודי יצליח להאיר ולרפא את הלבבות האכזריים שבתקופתנו ותצילו את העולם מחורבן מוחלט"..
זכרון שבועי:
הצער יוצר פנאי לחשבון נפש! בדרך כלל לאנשים אין פנאי. בני האדם שקועים בעיסוקיהם ובענייניהם, ובתוך שטף העשייה אין להם הזדמנות להגיע לנקודה של הפסקה כדי לערוך מאזן.
האסון הנוחת על האדם גורם לעצירת השגרה ולהפסקת שטף החיים. ההפסקה נותנת שהות לאדם להתבונן סביבותיו. הטלטלה הפוקדת את הפרט או את הכלל בשעת פורענות, שוברת את השגרה שמונעת במהלך החיים מהאדם להתבונן ולנתח את מצבו.
בשעת פורענות מגיע האדם לנקודה שבה אין עוד אפשרות להכחיש את זיק הנשמה המתעוררת.
אם נשכיל לחדד את המבט ולראות בכל ניסיון את ייחודו, הרי שכבר פסענו את הצעד הראשון לניצחון הרוח!
יום שבועי:
עצמאות אמת!
בדפי ההיסטוריה הלא-רחוקה אנו מוצאים לא אחת תופעות של עם המשתחרר מכבלי שעבוד זר, וזוכה לעצמאות. הכמיהה הממושכת לשחרור מעול הזרים שליוותה את העם והתקוה לעצמאות המתגשמת, מפנות את מקומן למעין שכרון חושים המוני. אנשים חפצים לטעום את טעם החירות עד תום, ומנהיגיהם נתקלים בקושי להשתלט עליהם. במצב זה, דרושה הכנה מדוקדקת מראש של כל החוקים, שיהיו תקפים לאחר השחרור, כדי שתקופת המעבר לא תיהפך לאנדרלמוסיה חסרת תקנה. הקו המאחד את תהליך השחרור שכן קיימת שאיפה הממלאת את לבם של אזרחי המדינה החדשה: הרצון להגשים את עצמאותם ולתת לה ביטוי בכל דרך אפשרית.
הגשמת העצמאות ושימורה, אינה רק בפריקת עול משעבדים, אלא בגיבוש חוקה ייחודית המותאמת לעם שכה חפץ ונלחם למען עצמאותו.
כמו שעצמאותם האמיתית של בני ישראל לא הגיעה למיצויה המלא ביציאת מצרים, אלא במעמד הר סיני שהתרחש לאחר מכן ובו ניתנה התורה לישראל. מעמד זה חתם את מעמדו של עם ישראל כעם סגולה ועצמאי, החי באופן יחודי לנצח.
פרשה שבועית:
פרשת אמור / "ספירת החירות"
"וספרתם לכם ממחרת השבת... עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום" (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז).
במוצאי יום טוב ראשון של פסח, החלה הספירה הגדולה – הספירה קדימה.
בתקופה שממוצאי יום ראשון של פסח ועד ערב לפני חג השבועות מקיימים מצווה זו של ספירת העומר. כל אדם מישראל מברך אחר תפילת ערבית – ברכה על ספירה זו, ואומר בפיו את המספר הסידורי של אותו יום.
משמעותה של ספירה זו - נקיטת עמדה ברורה כלפי המושג חירות וכלפי משמעותה העמוקה של עצמאות עמנו.
בני ישראל יצאו ממצרים בפסח. לאחר מאות שנות סבל, שעבוד וגלות, נשמו מלוא הריאות חירות. אולם מיד, למחרת יום הגאולה, בעוד שכרון החופש מסחרר, מודיעים להם: לאט לכם! המטרה עדיין לא הושגה! טרם הגעתם אל המנוחה ואל הנחלה. החופש שהושג, אינו סוף הדרך, כי אם תחילתה.
עתה, הנכם בדרככם להר סיני. שם תקבלו עליכם את עול החוקה האלוקית, שם תזכו לחירות הרוחנית.
הספירה באה להחדיר רעיון זה אל התודעה. מטרתה, להגן על העם מפני העייפות המכרסמת בלב כל עם המדמה, שבחירותו מעול זרים כבר הושגה מטרתו העליונה. הספירה הינה ריענון של שאיפת הגאולים, לבל יסתפקו במינימום שהושג, כי אם ימשיכו לחלום, ללחום ולהאבק על המקסימום.
כוונתנו למאבק על התפתחותו הרוחנית של העם, על העלאת איכותו המוסרית. כך סופו להגיע אל האושר הנכסף. על כן, בכוחה של ספירה זו, לקרבם לא רק פיזית, כי אם בעיקר נפשית, אל מעמד מתן התורה. לא רק אז, במדבר, כי אם בכל דור ודור.
כאסיר בבית כלאו, הסופר בכליון עיניים את הימים עד ליום שחרורו, כך ספרו בני דור המדבר את הימים עד ליום בו יזכו לעבוד את האלוקים למרגלות הר סיני. בספירה זו, הפך חג הפסח למבשרו של חג השבועות.
ימי הספירה הללו מהווים ימי גשר וקשר בין שני חגים אלו. הספירה מאחדת אותם ומלמדת שלא ניתן להפריד בין גאולה גשמית, ארצית, לבין גאולה רוחנית. אין הראשונה קיימת בלעדי רעותה. עצם קיומה של הגאולה המדינית נתון בסכנה, אם הגאולים יראו במסגרת החומרית את תכליתם הסופית, את חזות הכול.
מהפכות רבות שקעו בגלל עייפות גיבוריהן, אלו שהאמינו כי הגיעו לסוף הדרך, ואין עוד אל מה לשאוף. יציבותן של מדינות רבות, שזכו ביום מן הימים לעצמאות, התערערה, כאשר התברר שמאבק עקוב מדם על השלטון, נותר המטרה האחרונה של המשחררים. שום חזון, שום ייעוד לא הונח ביסודו של שחרור זה.
ספירת העומר אומרת "לא" למה שהושג. היא רואה ביציאת מצרים שלב בלבד. אמנם שלב חשוב ביותר שאי אפשר בלעדיו. אך, לא יתכן להחליפו בסולם עצמו, סולם העלייה הרוחנית, והשלמות האנושית הגלומה בתורה שניתנה בחג השבועות – הוא הגאולה. הגאולה המדינית משמשת לה רק אמצעי, מסגרת, מרחב טריטוריאלי אידיאלי להגשמת גאולה זו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ולקחה"}
שבת שלום - חודש טוב
יהונתן גרילק