"דרך השירים אני רוצה להביא לאנשים יותר אור, תקווה ואהבה"

המוזיקאית והזמרת לאנה סוקולוב המתגוררת בכרמיאל תופיע בפסטיבל מוזיקלי ב-8.3 יום האשה הבינלאומי באולם התיבה ביפו עם בתה טינה סופיה ועם דבורה דרעי ונטלי שטבסקי

המוזיקאית והזמרת לאנה סוקולוב המתגוררת בכרמיאל תופיע בפסטיבל "נשים יוצרות Sunflower", שיתקיים ביום רביעי 8.3 יום האישה הבינלאומי באולם התיבה ביפו עם בתה טינה סופיה, שאותה ילדה כמה חודשים לאחר הרצח הטראגי של בעלה בשנת 1990 באוזבקיסטן, ועם זמרות נוספות שכל אחת מהן יוצרת שעברה דרך רוחנית מלאת טלטלות. לאנה סוקולוב תשיר את סיפור חייה דרך שירים בליווי נגינת גיטרה ג'ז של מיכאל אדלשטיין. טינה סופיה תשיר את שיריה החדשים. כמו כן יופיעו באירוע דבורה דרעי, זמרת, פסנתרנית ג'ז ומטפלת דרך שיטת אלכסנדר ורייקי, ונטלי שטבסקי, זמרת-יוצרת שמופיעה בסגנון רוק אלטרנטיבי אקוסטי. בסיום האירוע תתקיים סדנת קול ואימפרוביזציה עם תנועה.

"אני ובתי טינה עברנו הרבה בחיים והגעתי למסקנה שהקול שלנו משקף את הבריאות ואת הרוחניות שלנו. פאוסטו היה צריך להיות היום רופא אפידמיולוג, ולכן מעניין מאוד שבתקופת הקורונה כתבתי יצירה בשם 'לילות' המבוססת על מילים שהוא חיבר לפני 33 שנה ובהן: 'אנשים עטופים במסכות'. בתקופת הסגרים הקלטנו את היצירה עם רביעייה קאמרית", אומרת לאנה.

היא הכירה את פאוסטו, כשהגיע עם קבוצת סטודנטים דרום אמריקנים שלמדו רפואה והנדסה, במסיבה לרגל השנה החדשה באקדמיה למוזיקה שבה למדה. כשרקדו הוא סיפר לה שהוא חובב ספרות ומוזיקה, ומיד ניצתה ביניהם האהבה. "עד היום לא הרגשתי רגשות כאלה עם אף אחד אחר. פאוסטו היה כל כך יפה, חכם, אינטליגנטי, עם ידע רחב בספרות ופילוסופיה. בחודש מרץ בשנת 1989 חגגנו בבית הוריי חתונה 'הכי עליזה והכי טובה'. כך זוכרים חברים וקרובי משפחה שהגיעו אפילו מסנט פטרבורג", היא נזכרת בגעגועים.

פאוסטו בעלה המנוח היה אהוב על כולם ואהב את כולם, ללא גזע, שפה וצבע עור. לדבריה, באותם ימים היה מסוכן להסתובב בשעות הערב ברחובות טשקנט. "כשהוא חזר הביתה אחרי לימודי הרפואה ארבה לו קבוצה של פושעים שחשבה שיש לו כסף וחבריה דרשו שיוריד את שעון היד וטבעת הנישואין. הוא שאל 'למה?' והם התחילו להרביץ לו, הוא נפל על הראש וסבל משבר בבסיס הגולגולת. הוא בקושי הצליח להגיע הביתה. הייתי בהריון בחודש החמישי וכשפתחתי את הדלת וראיתי אותו שותת דם התחלתי לבכות. הוא אמר לי: 'אהובתי, הרגו אותי'. כשהגיע האמבולנס הוא נלקח למחלקה הלא נכונה, הרופאים לא טיפלו בו כמו שצריך ואחרי שני ניתוחים הוא נפטר. הייתי חייבת לשרוד ולשמור את העובר בבטן עוד כמה חודשים. בעקבות המצב המסוכן של העוברית החלטתי לעבור ניתוח קיסרי. אחרי הלידה כתבה לי חברה שלמדה עם פאוסטו:w"תודה לך על האומץ שבזכותו הצלחת להחזיק את פרי אהבתכם'".

לאנה חולקת את ימי השבוע בין אשדוד לכרמיאל עם בן זוגה המשורר והיוצר- סשה סטריז'בסקי, כך ששניהם מבלים את זוגיותם בדרכים בין דרום לצפון וחזרה. היא זכתה לעבוד עם פבל לוין, כנר ומעבד מוזיקלי מוכשר, והקליטה והופיעה עם ההרכב שלה בבית היוצר בנמל תל אביב. החיבור שלה עם בן זוגה המשורר סשה סטריז'בסקי מסייעת לה ביצירות החדשות. "סשה תירגם שירה מרוסית לעברית. אבל השיר 'בלדה של העיר' שנכתב אחרי שריפות שפרצו בחיפה, בו נכתבו המילים ללחן שאני כתבתי. אני אוהבת שיש אופטימיות במילים כמו: ''...הגיע האביר וניצח, ניצח את הדרקון' או ''...גשם רחמים הגיע, גשם חמלה וגשם אהבה''.

לאנה כתבה יצירה בשם "רוח" שאותו תרגמה לרוסית. היא גם כתבה מוזיקה מקורית לשיר "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק, שלדבריה עמל רבות כדי ליצור תרבות ישראלית וזהות חדשה. "אם נאמין יותר בכוחה של המילה היפה, יהיה לנו יותר שקט בלב ויותר קסם ואהבה בחיים", אומרת לאנה שבימים אלו מתכוונת להתרכז במופע "חוויות" שבו היא מופיעה בג'ז דואט עם הגיטריסט מיכאל אדלשטיין. "דרך השירים שכתבתי ואספתי במשך 20 שנה אני רוצה להביא לאנשים יותר אור ותקווה ואהבה לעצמנו ולמדינתנו".

בתקופת הקורונה הספיקה לאנה ללמוד רפואה משלימה: רפלקסולוגיה, אנטומיה ופרחי באך ואף פיתחה שיטת טיפול המתבססת על השפעת הקול והתנועה על גוף האדם. "אני בטוחה יותר בכך שקול בריא ותנועה עוזרים לנו לא רק למצוא את שיווי המשקל הפנימי, אלא גם אותם האנשים שהם איתנו באותם תדרים. זה בכלל לא קשור לשפה או לארץ המוצא שלנו, מכיוון שמוזיקה היא שפה בינלאומית", היא מסכמת.

היא נולדה במשפחה מוזיקלית: סבה מטווי פיבניץ' היה שחקן תיאטרון יידיש שסיים את לימודיו בפקולטה לתיאטרון יהודי במחזור האחרון בשנת 1941. עם פרוץ המלחמה הוא גויס לחזית ונפצע קשה, אבל בזכות כישרונו המוזיקלי לאחר ההבראה לא הוחזר לחזית אלא הופנה ללהקה הצבאית וכך ניצלו חייו. הוא בנה קריירה אומנותית כבמאי וכמנהל להקות צבאיות בטשקנט. סבתא סופיה ליטבק הייתה רופאת ילדים. היא שנפטרה בגיל צעיר והשאירה אחריה שתי בנותיה התאומות: ורה (האמא של לאנה) ודודתה אלה, שגם הן גדלו למוזיקאיות: אמא של לאנה הייתה מנצחת מקהלות ילדים ודודתה עבדה כמנהלת מוזיקלית בתיאטרון לילדים בטשקנט.

הוריה התגרשו כשהייתה בת שלוש, אבל ביתה היה תמיד מלא במוזיקאים ובמוזיקאיות כמו: להקת "יאללה" והסולנית שלה הזמרת והפסנתרנית המפורסמת לריסה קנדלובה, שחקנים, במאים ועיתונאים. "בזכות העובדה שביתנו היה פתוח ותמיד הסתובבו בו אנשים מגניבים לא הרגשתי בדידות או שחסר לי משהו. למדתי פסנתר בבית ספר למוזיקה שהיה קרוב לבית, אבל עזבתי. למדתי הרבה יותר מלריסה קנדלובה, חברה של אמי שהייתה כישרון ענק מבחינת הקול, המוזיקליות שלה והמלחינים שאיתם עבדה מהשורה הראשונה בברית המועצות. ממנה למדתי שאני יכולה ללוות את עצמי בפסנתר עם אקורדים מודרניים. במשך שעות ישבתי מול הפסנתר בבית, אלתרתי ועשיתי חיקויים בשפות שונות. פעם אחת לריסה הקשיבה לאלתורים, הביטה בי והחמיאה לי".

לאנה לא תשכח כיצד בילדותה השתתפה עם להקת הזמר של בית הספר בתחרות אזורית של שירים פוליטיים. "נעלתי מגפיים קצת מצחיקים וכשסיימנו לשיר ולדקלם משפט חזק בספרדית: 'העם המאוחד לעולם לא יובס', ירדנו מהבמה והמתנו לתוצאות של השופטים של התחרות. כשמבוגרים יצאו מהאולם כל הילדים התחילו לצעוק וזה הרגיז אותי. למרות שהתביישתי מהמגפיים שלי התחלתי לנגן על הפסנתר שעל הבמה, לשיר בלי מיקרופון ולאלתר באנגלית, בספרדית ובצרפתית. לפתע היה שקט מוחלט. הילדים הקשיבו וכנראה אהבו את השירה שלי. היו לא מעט מקרים נוספים שבהם השתמשתי בכישרון המוזיקלי שלי".

במקרה אחר עזרה לה המוזיקה לשרוד תנאי מחייה קשים. כשלמדה במכללה למוזיקה באוזבקיסטן נשלחו היא ושלוש מחברותיה לקטיף כותנה במשך חודשיים ללא תנאים בסיסיים כמו: מים חמים, שירותים ועוד. זה היה בעיצומו של נובמבר שבו יורד שלג והמזג אוויר קר ורטוב. לאנה: "דמיינו שאנו כמו המוסקטרים, וכשהלכנו בשדה הכותנה שרנו שירים מהסרטים המפורסמים ובאמת היה לנו יותר חם ונעים. כבר אז הבנתי שיש כוח ואנרגיה בשירה ביחד".

תמיד היא נהגה לשיר וללוות את עצמה בפסנתר, אבל אף פעם לא חשבה שיש לה קול גדול ושהיא יכולה לעשות קריירה סולו - באופרה או בתיאטרון ולכן למדה לנצח על מקהלות. כשלמדה במכללה למוזיקה הצטרפה לקבוצת אלתור בתנועה שאותה לימד הבמאי מטשקנט ג'ניק פייזייב, שאז החל לנסות שיטת לימוד חדשה שבה לקח כמה סטודנטים: מוזיקאים, שחקנים ורקדנים שאיתם עבד על התנועה ועל הנשימה.

באקדמיה למוזיקה היא למדה פיתוח קול אצל זמרת האופרה תמרה מומיקוניאן, וזכתה להיפגש עם מוזיקאי ג'אז שהשפיעו עליה מאוד: איגור נדג'דין - פסנתרן, צ'לן, מלחין וצייר, ודימה גרודסקי - בסיסט גאוני שמפורסם בישראל. כשלטשקנט הגיעה מקהלה מהעיר התאומה סיאטל בארצות הברית לאנה שרה עם המקהלה שלה מוזיקה קלסית, ואף זכתה להופיע עם הרכב הג'ז של איגור נדג'דין ולאלתר איתו.

כל הזמן היא הרגישה שאינה שייכת לתרבות הסובייטית עם "מסך הברזל" והיעדר בחופש ביטוי, ומנגד אהבה להאזין לשירים של זמרות ג'אז גדולות כמו: אלה פיצג'רלד, שרה ווהן, דיינה וושינגטון. לאחר שסיימה את לימודיה באקדמיה למוזיקה בטשקנט החליטה לעלות לארץ בשנת 1993. כשעלתה ארצה עם בתה טינה בת שנתיים קיבלה תמיכה מהדודים ומהחברים שגרו באשדוד, שרה ולימדה פיתוח קול בחבורות הזמר "ציפורי שיר" בדרום, הופיעה באירועים רבים בבתי מלון בים המלח.

לאחר שעבדה עם ילדים בחינוך מיוחד הבינה שהיא יכולה לטפל דרך מוזיקה ולפתח את סגנונה האישי - דרך הג'ז. בעקבות פגישה מקרית בטקס פתיחת בית ספר למוזיקה בראשל"צ נוצר לה חיבור מוצלח עם רעיה גלעד, שלמדה אצלה וכותבת שירים מעולים בעברית ובאנגלית, שהניב אלבום שירי ילדים בשם "כל יום ממתקים", שעם שיר הנושא שלו זכתה בתה טינה במקום הראשון בתחרות הטלוויזיונית "להיות כוכב". כעבור שנה נבחרה טינה מבין אלפי ילדים להופיע בתחרות הכישרונות הצעירים "בראבו" שבה זכתה במקום הראשון.

בעקבות ההצלחות והזכיות קיבלה טינה מלגת לימודים מלאה במכללת ברקלי בבוסטון, הנחשב לבית הספר המוביל בעולם בתחום הג'ז והמוזיקה בת זמננו. אמה לאנה עברה יחד איתה וגרה במשך שלוש שנים בניו-יורק, שם למדה רבות על מוזיקת הג'אז בעיקר במועדוני הג'אז והתחברה לענקי הג'אז האמריקנים.

לאנה: "הבנתי שאני צריכה להביא להם משהו אותנטי ישראלי. באמצעות לימודים במכללת עלמא הרגשתי והבנתי יותר את היופי של הספרות העתיקה. למדנו לעומק טקסטים משיר השירים, מספר הזוהר ומהקבלה. כל זה עבר דרכי וצמח בתוכי כאלבום בסגנון ג'אז ומוזיקת עולם בשם 'שירי אהבה יהודיים'. השיר הראשון מהאלבום היה חלק מהתפילה 'איילת חן' של הרב שלום שבזי שהוקלט לו סולו על קונטרבס ועיבוד מגניב נעשה על ידי מוזיקאי הג'אז ראי פרקר. הסופר, המשורר והפסיכולוג שלמה אריאל שייעץ לי בבחירת שירים וטקסטים. קיבלתי תמיכה פיננסית להקלטות באלבום מג'ף מאקליס ומתנועת היהדות הרפורמית "קהילות ביחד" KBY . מאלקיס אירגן לנו כמה הופעות בבתי כנסת רפורמיים ובבתים פרטיים של יהודי ניו-יורק. אחרי שטינה סיימה את ברקלי קולג' החלטנו לחזור לארץ. אמא שלי חיה בישראל, וטינה הרגישה שיש לה אך ורק זהות ישראלית".

לאחר שחזרו לארץ המשיכה לאנה לארגן מיזמים תרבותיים-חברתיים עבור דוברי הרוסית בארץ, שקיבלו תמיכה ממשרד הקליטה. כך נולד הרעיון לפסטיבל "נשים יוצרותSunflower ", שנועד לקדם יצירות מקוריות של נשים עולות ויוצרות. "אני מאמינה בכוח הפנימי של האישה יוצרת, אבל היא צריכה סביבה תומכת. זה כמו פרח שצריך שמש, מים ואדמה כדי לצמוח. במקביל עשיתי עיבודים מוזיקליים לשיריי המקוריים שאספתי בתוכנית 'חוויות'. בתחילה עבדתי עם טריו ג'ז ובהמשך עם רביעייה קאמרית".

להזמנת כרטיסים לפסטיבל "נשים יוצרות Sunflower" שיתקיים ביום רביעי 8.3 יום האישה הבינלאומי באולם התיבה ביפו:
https://my.israelgives.org/he/fundme/Sunflower#.ZACTVjPHTdQ.whatsapp