השף שכל מנה שהגיש גם עם חריפה היא, הביא איתו את התבלין האישי הכי בולט, את המתיקות המיוחדת עטופה בחיוכים ששייכת רק לו. כמה שימחת חיים באדם שידע לעמוד ולהתמודד מול מתח עצום וביקורת של שופטים.
אנשי התכנית אמרו עליו: "עוד לא היה אהוב כזה על הקהל ". שבר שיאים של אהדת העם.
אין ספק שלמרות שזכה במקום השני, בשביל כרמיאל הוא המאסטר שף הבלעדי.
הביא גאווה לאוכל המרוקאי, לעדה המרוקאית ולכרמיאל.
ביטון הביא בתכנית לא רק ידע בבישול, הוא הביא גם ערכים, חיוכים, משמעת, סדר מופתי ואפס תקלות (כפי שנהג להגיד על עצמו).
מתחת למדים, לרס"ר הקשוח גילינו אדם מלא ברגש שיודע גם לבכות מהתרגשות.
בדבריו הוא מציין שלא קל לעשות מעבר חד מהיותו מנהל למנוהל ולהתמודד עם חוסר הוודאות לגבי דעתם וטעמם של השופטים.
אבל יהונתן ביטון אומר שמי שיודע לתת מרות צריך לדעת גם לקבל מרות והוא קיבל אותה באהבה, בהערכה ובכבוד.
מבחינת החיילים הוא עכשיו המצאה, תגלית חדשה מעניינת. גם קצין השלישות הראשי הספיק להתקשר אליו בלי תיווכי הפקידות ולאחל לו באופן אישי הצלחה בתכנית.
בתכנית בה כססנו ציפורניים, קרב הסכינים שהיה כל כך צפוף עם טום שלקח את המקום הראשון, ולא התהילה אותה הביא יהונתן ביטון.
רושפלד הצהיר עוד בשלב האודישנים שהוא מהמר על הידיים האלה שיגיעו רחוק.
מורן אשתו לא מפסיקה לשבח אותו ולהגיד שהוא פייטר רציני בכל תחום, ציינה עוד בתחילת התכנית: "הוא לא יוותר, ברור שהוא מגיע לסוף".
ביטון בעצמו אמר שהוא לא רוצה ללכת הביתה ואכן נשאר עד הסוף.
למרות שהוא ידע שהוא יודע לבשל, כל מי שאכל מתבשיליו וגם השופטים, לכל אורכה של התכנית החזירו צלחות ריקות.
יהונתן לא באמת ידע עד כמה הוא מוכשר וכמה עוד ניתן ללמוד בתחום הקולינרי והצלחות, ללא ספק הוא ניצח את הדרך בגאווה.
הוא גאה על הדרך הארוכה שעשה ועוד יותר שמח שלדבריו הגיע עם האוכל של הבית כמעט עד לנגיעה בשרביט.
האוכל, הבישול הביתי שהביא איתו, זיכרונות נעימים מבית אבא ואמא, מראות מרגשים, רוח כרמיאלית , המון רגש ואהבה בכל ביס.
ליהונתן ביטון אין כל כוונה לפתוח מסעדה ואני אשאר רק עם הפנטזיה שאולי יום אחד גם אני עוד אטעם מהסירים,
מסיר "המחשי" שאעלה אותו למרפסת לדו קרב הסופי.
יהונתן ומורן אשתו מבקשים להודות לכל הכרמיאלים שלא מפסיקים להרעיף אהבה ומחבקים את כולכם בחזרה.
