למרות שבאה מנוחה לייגע
אני לא מוותרת על ביקור
שבועי בצל ההר הנוגע
בעמק יזרעאל,
מבית אלפא עד כרמיאל
בין מחוזות ילדות שונים,
חוצה גבולות וגשרים,
חוגגת את החיים,
בין תהומות השינויים.
קיבוץ בית אלפא כרמיאל ואני.
בין מפעלי העיר,
לשדות של חקלאיים.
בין בניינים, בתי ספר וגנים,
לנופים ירוקים.
שיכורה מהמראות,
נרגשת כבר שנים ארוכות.
על שזכיתי להיות חלק מהנוף.
מהלכת בין שבילי החיים,
בין מדרכות הקיבוץ,
לכביש שאן בעיר.
זמן של שינויים,
כמיהה לבית, לנוף מולדתי.
ומסע אהבה שלא נגמר,
שרק לא יגמר לי לעולם
נהנית מחגים לבנים,
דשאים ירוקים,
תמונת ילדים וטף בעגלולים,
קלנועית זוחלת
ואופניים שעוקפים בשבילים.
ריחות לול ורפת בין ניקיון
וסידור רכב.
בעולם של מסעדות בעיר,
נהנית לי בחברת חברים.
ונוסעת לשקט ירוק
עם לא מעט ערכים.
בקצב הזמן אני ממשיכה
להיות ניידת.
חוזרת להתפנק
עם משפחה אוהבת מחבקת.
ערבי תרבות, הצגות וצחוקים,
ושוב בדרכים
בין בבית גדול בעיר,
עם גינה ועבודה
לחדר קטן בקיבוץ
בקומה השנייה.
למרות שבאה מנוחה לייגע
אני לא מוותרת על ביקור
שבועי בצל ההר הנוגע.
ממשיכה את מסע חיי
בין קילומטרים של כביש
ונושמת את העמק ואת עירי.
ונושאת איתי את הפחדים התקוות והזיכרונות.
