כותרת
> C;
1/1
אורח חיים

קים קונקשנס - הרבה לא קולטים אבל נולדתי זכר כרמיאלי בעידן שלא ידעו בכלל מה זה טרנסג'נדר

כרמיאלי אורח חייםפורסם: 24.08.20 , 13:02ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

הילדות שלי בכרמיאל הייתה מאוד רגילה, למדתי בבית ספר פלמ"ח. כמו כל בית של רוסים לטביים הוריי היו עובדים עד הערב. אחרי בית ספר הייתי הולכת לסבא וסבתא שלי. בזכותם אני דוברת רוסית. נראה לי שזה די נפוץ אצל הרוסים שהסבא והסבתא מגדלים את הנכדים.

הם גרו ברחוב צה"ל זה היה קרוב. לאבי היה סנדלריה ליד הבית ספר, יום אחד המחנכת והיועצת רצו לבוא לביקור בית ואני פחדתי שהם רוצים להגיד עליי דברים לא טובים. הייתי תלמידה "מאוד מאוד חרוצה" (קים מצחקקת בציניות).

הוריי לא ידעו לקרוא בעברית אז למזלי אחותי הייתה מזייפת לי חתימות במחברת קשר.

יום אחד שלחו אותי לסנדלריה להחתים את אבא ז"ל על איזה בעיית משמעת, ממש לא רציתי אז במקום ללכת להחתים אותו הלכתי לשיחים של בית ספר להתחבא ונרדמתי.

אחרי כמה שעות התעוררתי באתי לצאת כאילו כלום לא קרה וראיתי מלא משטרות… באו לחפש אותי… אז כן הרמתי את כל כרמיאל על הרגליים. אפשר להגיד שהייתי מאוד בעייתית. (שוב היא צוחקת)

לא אהבתי ללמוד הייתי יותר עסוקה בירדנה ארזי.

אז לא היית במחנה עופרה…

היה לי חבר מהשכונה שהייתי קונה לו תקליט של עופרה כשהיה יוצא תקליט חדש אבל כשהייתי נותנת לו את המתנה, רגע לפני הייתי שוברת ומנפצת את התקליט בפנים שלו להמון חלקים .

זה ממש ככמו בסדרה שנות ה80...

כן היית רבה עם אנשים ממחנה עופרה.

אפילו פתחתי לה מועדון מעריצים בכרמיאל.

עד היום אני מעריצה את ירדנה ארזי אבל היום יש לי גם את האלבומים של עופרה- כולם.

קים יש אנשים שלא יודעים אבל בעצם נולדת זכר….. אולי הכרמיאלים יזכרו אותך בתור פרדי?

כן כן נולדתי זכר אבל תמיד הייתי בת, אישה תמיד חשבו שאני בת, פנו אליי בנקבה.

האם הרגשת שוני במגדר בגיל הזה?

ברור שהרגשתי, פעם בשבוע הייתי הולכת ליועצת ושם היא הייתה נותנת לי לשחק בבובות וגם אצל סבא וסבתא היו לי ברביות.

אפילו הייתי שמה וילון על הראש ומדמיינת שזה השיער שלי מול המראה ושרה לי שירי ירדנה.

באיזה גילאים, ממתי בעצם היית מחוברת ככה לנשיות?

מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד בבית ספר יסודי.

אחר כך עליתי לחטיבה באורט הורביץ. גם שם הייתי תלמידה " מאוד חרוצה", עד שהעיפו אותי ובכיתה י' עברתי לבית ספר "עמל" בצפת. גם שם התחלתי בגלל אבא שלי במכונאות רכב וסיימתי בספרות. עברתי שם את כל המגמות עד שמצאתי את עצמי במקצוע שדיבר אליי יותר - ספרות.

אף פעם לא הייתי מוגדרת "בן" תמיד הייתי נשית, לבשתי בגדים צמודים, ותלבושות של פנקיסטים.

בגיל ההתבגרות בסוף השמונים/תחילת ה90 היינו פנקסיטים כאן בעיר. זאת חברה שכל אחד יכל להיות או ללבוש מה שהוא רוצה וככה היה. קיבלו אותי וחיבקו אותי איך שאני. לא סבלתי בכלל מבריונות.

דווקא "הערסים" שפחדתי שיציקו לי הם באו ולחצו לי את היד ואמרו שאם מישהי יציק לי הם יטפלו בו .

מעבר לזה שמגיל קטן הביקורת לא הפריעה לי, בגיל קטן הייתי נכנסת לחנות למשל והיו פונים אליי בלשון נקבה ולא הייתי מתקנת. הרגיש לי מאוד טבעי.

סבא שלי היה הולך למועדון גיל הזהב לשחק רמי וכל מיני משחקים, במועדון הרימו תזמורת, סבי אמר להם שיש לו נכד ששר יפה שרוצה לשיר, הייתי אז בת 13. הגעתי לשם והתחלתי להופיע, זה בעצם המקום הראשון שבו הופעתי. התנדבתי בבית גיל הזהב.

איך את מסבירה את זה שבעידן שהומואים נחשבו לקללה, אנשים היו בארון. הייתה אי הבנה בכל הקשור למגדר ונטיות מיניות , את פרחת והיית את, קיבלו אותך ואת קיבלת את עצמך בצורה טבעית. איך זה יכול להיות?

בגלל שהייתי כל כך שלמה עם עצמי. לא באמת ידעתי שיש עוד אנשים כמוני. ידעתי שיש הומואים אבל טרנסג'נדר בכלל לא ידעתי שיש מושג כזה.

ההכרה שלי עם המושג טרנסג'נדר החל בזכות חבר טוב מכרמיאל שעבר לגור בתל אביב , הוא היה מתקשר אליי קבוע לטלפון הציבורי בטיילת הישנה ליד הקופת חולים(אגב עד היום הוא שם הטלפון הזה) , היינו מדברים שעות. יום אחד הוא רצה להכיר לי משהי, והעלה את דנה אינטרנשניול על הקו, עשה שיחת ועידה. היינו מדברים וצוחקים, היא גם לא האמינה שאני בחור וגם אני לא האמנתי שהיא גם. זה עוד לפני עידן הניתוחים, שהכול היה בחיתולים.

מתישהו עופר ניסים ודנה הזמינו אותי פעם ראשונה למועדון בתל אביב קראו למקום BROTHER

ושם הכרתי עוד אנשים כמוני ורק אז הבנתי שאני לא לבד , שאני חלק מקהילה ויש עוד אנשים כמוני.

העובדה שהיום אנשים יוצאים למועדוני גייז בפתיחות אז זה לא היה ככה, הכול היה מחתרתי בשושו.

אז איך עזבת לתל אביב בסוף?

אז אבא שלי ז"ל שהיה קב"ט אלביט סידר לי לעבוד באלביט במחסן, הייתי אמורה להתחיל ביום ראשון. באותו היום ארזתי תיק ובמקום ללכת לעבודה פגשתי חבר ותכננו לנסוע בטרמפים לאילת. עצרנו במסיבה בתל אביב בזמן אמיתי, אחרי המסיבה קמנו בבוקר ונסענו לכיוון אילת. אחרי הירידות של ערד נרדמנו בתחנת אוטובוס שם. ברגע שהתעוררנו החלטתי לחזור לתל אביב במקום לאילת. חזרתי לתל אביב ומאז תל אביב הייתה ביתי.

התקופה בתל אביב

לא הכרתי אף אחד בתל אביב, גרתי עם הפנקסיטים בכיכר בדיזינגוף וגרנו ברחוב.

חייתי ממגבית וישנו ברחובות.

כל בוקר היינו קמים מוקדם לפנות בוקר למכולת לגנוב לחמניות ושוקו.

בערך שבועיים הייתי ככה ברחובות.

יום שישי אחד נפתח מועדון חדש "אלנבי 58" ובאנו כמה חברים למועדון והסלקטור אמר לי " חמודה את לא יכולה להכנס"

זה מסיבת גייז, תבואי בשלישי לערבי נשים. הוא בכלל לא קלט שאני טראנסית.

הסתובבתי ובאנו ללכת וחלפנו על פני חבורה שישבה שם בצד, פנה אליי מישהו ואמר לי וואווו איזה יפה את, אמרתי לו תודה ואז הוא אמר לי אבל תדברי יותר עדין. גייסתי את הקול הגבוה שלי ועניתי לו "איך ככה?" כן ככה. אמרתי "סבבה" והמשכתי ללכת.

יום למחרת עברתי בדיזינגוף, ואז מישהו צעק לי מהחלון "היי היפה מאלנבי" בכל מקרה דיברנו מהחלון עד שהוא והבן זוג שלו קראו לי לעלות… ומאז עברתי לגור איתם .

בזמנו הייתה תהלוכה של טרנאסיות שבאו אליי הביתה לראות מי אני, זה לא דבר רגיל שמישהי ממש נראית אישה ובלי ניתוחים ובלי תוספות , השמועות הגיעו אליהן אז הן באו לראות.

דנה סיפרה להם שהיא כבר מכירה אותי. ממש עלייה לרגל עשו אליי. ככה הפכתי להיות חלק מקהילה.

ספרי לי על הקריירה המוסיקלית שלך…

הכרתי בחור בשם נינו אורסיאנו שהוא בדיוק העלה קברט /מחזמר בתיאטרון בית לסין , חברה טובה שלי קישרה ביננו וככה מצאתי את עצמי איתו בבית בוחרת לי שיר למחזמר. השיר הראשון שלי היה הוליווד.

התחלתי להופיע במחזמר. המחזמר היה נודד בהרבה מקומות.

ככה התחילה הקריירה המוזיקלית שלי בתור קים. באיזה שהוא שלב נינו התחיל לעבוד ברדיו 99FM אז גם הייתי עושה את כל הג'ינגלים וגם הייתי אורחת קבועה בפאנל. הוא גם היה משמיע שירים שלי, נינו היה המפיק המוסיקלי שלי.

לאחר כמה זמן הגענו לחברת N&G הפקות שהחתימה אותנו והיו מנהלים אותנו. ככה התחלתי להופיע בכל מיני תוכניות טלוויזיה. בתקופה ההיא אנשים עדיין לא יצאו מהארון ואני ודנה הופענו בתקשורת קבוע וזה היה ממש ההתחלה של ההתחלה של השינוי והפתיחות לנושא.

אנשים לא ידענו מה טיב היחסים ביני לבין דנה. המעריצים שלה היו מטרידים אותי בטלפון כל הזמן, חשבו שיש תחרות בגלל הסיפור הדומה שלנו. הם לא הבינו שאין שום תחרות . מאוד אהבתי ועד היום אני מאוד אוהבת את כל העשייה של דנה. דנה בעיני האמא של הקהילה.

היה את האירווזיון ודנה זכתה, אני המשכתי בשלי והייתי מופיעה ודנה תמיד פירגנה לי וגם אני לה. דנה וירדנה עד היום האלילות שלי. אנשים לא מבינים את הפרגון ההדדי, חושבים שתמיד חייבת להיות תחרות. זה כל כך לא נכון. כל אחת עשתה דרך משלה ושתינו מאוד מפרגנות אחת לשניה. היינו חלוצות בתקופה מאוד בעייתית.

באיזה שלב הכרתי את דודי שרון שהיה כותב לי שירים ,אז הפכתי י להיות סולנית. יום אחד באתי להופיע עם שיר חדש "לא בוכה" בחיפה וכל הקהל התחיל לשיר ולא הבנתי איך כולם הכירו. מסתבר שחבר טוב שלי גנב לי סקיצה והפיץ אותה מבלי שידעתי וכולם הכירו. ככה קרה גם בTLV וגם בפורום בבאר שבע. זה היה הזוי שהכירו את זה לפני בכלל שפרסמתי את השיר באופן רשמי.

ככה המשכתי להופיע בליווי רקדנים והכול למשך כמה שנים, ב2009 פנו אליי מההפקה של כוכב נולד, לאחר שכנועים הגעתי לאודישן. באחד מן האודישנים דנה הייתה שופטת שם. 5 דקות לפני האודישן אחותי התקשרה לבשר לי שאמא שלי בבית חולים שאגיע דחוף. עליתי לשיר אבל הראש שלי היה עסוק באמא ולא באודישן. באודישן שרתי "רואה לך בעיניים" באמצע הם התחילו לדבר וזה הוציא אותי מפוקוס אז קמתי והלכתי באמצא האודישן. אחר כך יצרו קשר וניסו לשכנע אותי לחזור לשוב אבל הראש שלי לא היה שם.

את מתחרטת על זה?

ממש לא , באותה שנה היה את עומר אדם, רוני דלומי, חובי סטאר. אין לי שום חרטות הראש שלי היה עם אמא שלי ז"ל.

עם פטירת אימי הייתי סובלת מהתקפי חרדה.

הרופא נתן לי כמה כדורים לדוגמה "קלונקס" שהשביתו אותי לכמה ימים, ישנתי.

כשחבר טוב שמע אמר לי לא להעיז לגעת בכדורים האלה. במקום זה הוא לקח אותי בשבת בבוקר למצבה של אמא עד כרמיאל , ישבתי בכיתי ובכיתי והתפרקתי עד שהכול התנקה ונרגעתי. החבר הזה הציל את החיים שלי מכדורים. היום אני די סולדת מסמים ואלכוהול בכל צורה ואופן. לא מתחברת. אוהבת את הצלילות שלי.

אז איך חזרת צפונה?

באיזה שהוא שלב בתל אביב נגמרו לי הכוחות, מה שנקרא "חטפתי סיבוב" ואולי קצת געוגעים לצפון הרגוע.

בוקר אחד קמתי נסעתי לאיזור הקריות. מצאתי דירה וככה מהיום למחר ארזתי את דבריי וחזרתי צפונה.

לאחר מכן כל מיני כתבים גילו שקים קונקשנס גרה בקריות והתחילו להעלות עליי אייטמים .

ביום שישי אחד קיבלתי שיחת טלפון ממיכל גילת העורכת של הד הקריות ,יצרה איתי קשר וסיפרה לי שהכתבת רכילות שלהם עזבה והציע לי את הג'וב.

יום ראשון הגעתי למערכת ישבתי עם המנכ"ל הבעלים ומיכל. ציינתי שאף פעם לא כתבתי ושאני חוששת. הם ענו לי בביטחון מלא שראו את העשייה שלי ושאני אסתדר. זרקו אותי למים ובום התפוצצתי.

המדור שלי מאוד הצליח ותפס תאוצה במהרה ואז גם צפון 1 וחדשות נהריה הציעו לי ג'וב. אז עכשיו אני כותבת לכולם. רכילאית מקצועית צפונית. זה המדור שלי

יש עוד דברים שאת עושה כרגע בעשייה שלך?

כן נבחרתי להיות פרזנטורית של "קליניקת שיין מדיקל סנטר" בקריית אתא . אני עושה שם בוטוקס, לייזר, חומצות היאלורוניות בפנים .

בלי קשר יש לי את האינסטגרם שלי וגם טיק טוק שיש שם מעל 17 אלף עוקבים ואני פשוט נהנית שם מאוד . תענוג שלי.