כרמיאל נחשפה השבוע לסיפורה הקשה של עופרה (שם בדוי) בת 48 אמא לשישה ילדים, משפחה שעברה לכרמיאל ונזקקה לעזרה, לדברים הבסיסים ביותר.
עופרה משתפת אותנו על מסכת התעללות שעברה לכאורה מצד בעלה במשך שבע עשרה שנים.
לדבריה עברה חיים קשים במיוחד שהחלו משידוך של חודש היכרות עד לחתונה.
שידוך לא מוצלח, נישואין ללא אהבה, ללא חברים ומשפחה מורחבת.
"היו כמה ניסיונות של עזיבה שלא צלחו ובכל פעם החבל רק התהדק יותר ויותר על צווארי, נולדו ילדים נוספים, עד שדומה היה שזה בלתי אפשרי לעזוב".
לדבריה, כשההתעללות הנפשית, הכלכלית והפגיעה הפיסית הגיעה לילדים בנוסף להשפלות, לדיכוי, ולאיומים עד שגם כאשר הוא לא היה בבית, האימה ריחפה מעלינו ואחד הילדים כמעט איבד עצמו לדעת מרב פחד, עד שלא היה מוצא, פשוט הגיעו מים עד נפש".
תפנית חייה של עופרה הייתה כאשר אזרה אומץ, התלוננה ועירבה את הרשויות והגורמים הרלוונטיים.
"על רעיון של מקלט וויתרתי כי אז הייתי צריכה להשאיר את הגדולים מאחור ולמרות החרם והנידוי והסכנה מהמגורים קרוב אליו נשארתי ביישוב קהילתי קטן ליד העיר צפת.
כל השנים בקבוצה שיתופית, חייתי כמו בכת. היות והיינו מבודדים מהעולם מהמשפחה המורחבת, מהמדיה, מחברים, משטרה ורווחה היו מחוץ לתחום.
בעקבות מצוקה של בני הבכור בזמנו יצרנו קשר בסתר עם הרווחה ושם הסבירו לי שאני בעצם אשה מוכה והילדים סובלים מהתעללות.
התחלתי טיפול באלימות במשפחה, המשטרה הייתה מעורבת, הוא הורחק לא אחת מהבית והרווחה וכל מי שיכול היה יכול להושיע היה מעורב ועזר ".
עופרה וששת ילדיה הצליחו לעזוב את הישוב והחלו במסע של נדודים.
הגיעו לישוב נוסף, שם לדבריה חיו בתת תנאים והבינה כי לא תמצא את מזלה וכעבור שמונה חודשים בלבד, המשיכו בנדידה ועברו לגור ביישוב אחר, למרות שמראש וועדת קליטה לא קיבלה אותם ואחרי כמה חודשים נוספים, המשיכו לנדוד והגיעו לכרמיאל.
עופרה אישה חזקה, מדברת בקול רם, צוחקת הרבה ועדיין מצליחה לספר כי הם חיו שנים בתנאים מחפירים, חורפים קשים, סיפורים מצמררים ועל הבת שהייתה בת חמש וחצי שטבעה למוות בכנרת לפני כעשר שנים והזמן שלא מקל על העצב והכאב.
אבל מוסיפה כי חייבת להיות חזקה בשביל כל שאר הילדים.
בימים אלה, עם אור בעיניה, אחרי מסע של שלוש שנים בדרכים, בריחה מסיוט , מהגיהינום הפרטי שלה.
ללא אמצעיים, למרות הצער העמוק, למרות הרגליים היחפות של ילדים, עם מעט בגדים בבית ריק, שיתפה את העולם, כי לא עוד להתעללויות, הם חופשיים ממרות והפחדה.
"משהו בכרמיאל הביא אותי להאמין כי פה אראה את האור שבקצה המנהרה.
משהו בי האמין כי פה נמצא את ביתנו״.
מבקשת להודות למנהלת רווחה, לרב פינטו "ממחוברים לנשמה" "לפתחון לב" ו"למלביש", לעשרות מלאכים כרמיאלים שדאגו למלא את הבית ברהיטים, במיטות, בבגדים ונעלים שלא היו.
משחקים לילדים וקניות למקרר.
הבאתם הרבה אושר לחיינו, הרבה תקווה, הוכחתם את כרמיאל היפה, החיבוק שלכם הוא הנס שלי".
למי שירצה לעזור ללוות את המשפחה המדהימה,
מספר הנייד של יוכי, אשת קשר.
052-7734767
.jpg)
.jpg)
.jpg)
