דעה: כשהפייסבוק הופך מרשת חברתית לכלי נשק קטלני...

אינני מכיר את אריאל רוניס ז"ל שהתאבד בשבוע שעבר, אינני מכיר וגם קצת מרחם על הגברת ממוצא אתיופי שכתבה עליו מה שכתבה ובוודאי שאיני מכיר את מה שהיה שם ביניהם... כנראה שלעולם לא נדע מה היה שם באמת.  אך כששמעתי את הסיפור עם הסוף הכל כך עצוב, הרגשתי חץ מפלח גם את ליבי, גם אני מרגיש אשם – כולנו צריכים.
הפייסבוק הוא כלי נהדר, זאת דעתי לפחות. הוא משמש אותנו ליצירת קשר, לזכור ימי הולדת ולהביע את אהבתנו כלפי קרובינו עם תיוגים מהחופשה האחרונה. הוא גם ארכיון מקסים של תמונות, ואפילו רגשות. אנו נוטים לחשוב שהפייסבוק הזה, לפעמים מצליח להתעורר ולגדול ולצאת מפרופורציה, אך האמת היא שהוא רק מראה לנו מי אנחנו.
דוגמה ששמעתי רק אתמול שמעתי על מישהי שפרסמה שכלבת משפחתה האהובה הלכה לאיבוד ונמצאה, אך לא ממש לשמחתה. הבחור מהעבר השני החליט שהכלבה מוזנחת והוא מחזיק אותה כבת ערובה, ובמקום להחזיר או מינימום לדווח לראשויות - רץ לפרסם על זה סטטוס עם דעתו האישית. קוראים לזה שיימינג (מלשון: בושה) והוא בוודאי הצליח, כי הוא "נגע" בליבם של לא מעט אנשים ששיתפו ללא הרף וללא מחשבה תחילה שאולי, רק אולי, מישהו יפגע מכך.
בכלל; כנראה הרשתות החברתיות שפשפו לנו קצת את המושג בושה, מרגיש בדיוק ההפך. מי שמתבייש מקומו לא שם, ומי שלא מתבייש ואומר מבלי לחשוב הוא מלך!
אני קורא יום יום סטטוסים של אנשים ללא רסן שמעלים את דעתם. עד כאן בסדר. אבל כשאותו אחד מתייג אדם אחר וכותב לו משהו כמו "אולי נשמע את תגובתך?", זה כבר סיפור אחר. זה נקרא בעברית לקרוא לאדם למשפט שדה, וזה במידה שמעמידים אדם למשפט שלא בפניו כמו ברוב הסטטוסים שלא טורחים לתייג את "הנאשם".
בינינו, גם אם אתם לא חרשני פייסבוק כמוני, כמה פעמים יצא לכם לראות סטטוס נחרץ ולחצתם לייק ושיתפתם גם מבלי לדעת על מה המהומה? כמה פעמים הלכתם עם הזרם גם מבלי לשמוע את הצד השני, או אפילו את הצד הראשון כמו שצריך? כמה פעמים שיתפתם ואפילו הבעתם דעה נחרצת, בלי הבנה לעומק של העניין? כמה קל לראות סטטוס שכתוב יפה להפליא עם המון רגש, ופשוט ליפול בקסמיו...?
אני נתקל כל יום בקבוצות ששמו לעצמם מטרה אחת ברורה- לשפוך את דעתם! זה יפה ואפילו חושב לתת דעה במדינה דמוקרטית, אך צריך לזכור טוב טוב שלדעה יש לפחות דעה אחת מנוגדת, ולדעה יש גם השלכות.
לדעתי- להתלונן נגד נותן שירות רע זה טוב, לכעוס על מקללים במטוס זה גם טוב, אבל זאת רק דעתי...
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בסטטוס או ציוץ מאשים, תנשמו עמוק, אל תתלהמו ותזכרו שהמקלדת יכולה לפזר גם קצת אהבה אם היא רוצה...