איטל חושפת באומץ רב את מחלת הזאבת שלה ואת ההתמודדות עם המחלה אחרי השחרור מבית החולים.
"אף אחד לא מכין אותך לכאבים, לדיכאון, לתרופות ולזה שהכל אצלך הולך להשתנות.
למה? כי זאבת זאת מחלה שקופה.
היא שקופה בגלל שמבחוץ אנחנו נראים בסדר, אבל מבפנים? הכל כואב, בין אם זה פיזית ובין אם זה נפשית".
בחודש יוני השנה גילתה איטל בת ה-21 ילידת העיר כרמיאל, כי היא חולה במחלת הזאבת והחלה במסע מטורף של חיים שלא חלמה שתפגוש.
לא בגילה, לא בתור מאמנת כושר בריאה, שאוכלת בריא וחיה אורך חיים בריא.
מחלת הזאבת, לופוס, היא מחלה אוטואימונית בה מערכות הגוף תוקפות את עצמן, מחלה שתוקפת אחד לכל אלף איש ושכיחה יותר בקרב נשים.
הגורמים למחלה אינם ידועים, כן ידוע כי חשיפה ממושכת לשמש, זיהומים ותרופות מסוימות מחמירים את המחלה ואף יכולים לגרום להתפרצותה.
איטל מספרת כי המחלה נתנה אותותיה בעייפות מאוד מוזרה.
" לא משנה כמה ישנתי, לא הצלחתי לתפקד ובהמשך גם היו כאבי פרקים לא מובנים.
חשבתי שזה מהמשקלים הכבדים שהרמתי באימונים.
באימון מסוים, כבר לא הצלחתי להרים והרגשתי שהגוף קורס.
רופא משפחה שלח אותי לבדיקות דם, אחריהן נבדקתי אצל אנדוקרינולוג מחשש שמדובר בבלוטות התריס.
הרופא בכלל היה בטוח כי מדובר במחלת הסרטן בעקבות תשובות של בדיקות הדם.
הוא ציין כי יש לי משהו מוזר בבדיקות הדם, או שזה סרטן במוח, או פדיחה של המעבדה, אמר כי הוא בטוח כי יש פה טעות וביקש שאחזור בעוד שבוע לבדיקות חוזרות".
איך חיים עם המתח שבוע ימים עם הידיעה שאולי יש לך סרטן?
"לשמחתי, למחרת התנפחו לי הרגליים, החליטו לשלוח אותי לאשפוז בבית החולים, שם לקח להם שבועיים וחצי עד שגילו כי מדובר במחלת הזאבת.
המחלה תקפה את הכליות
מסתבר בדיעבד כי לו הייתי מחכה שבוע לבדיקות כפי שיעץ לי הרופא, הייתי מגיעה לדיאליזה והשתלת כליה".
החשיפה הזו של איטל היא בתקווה להגיע לאלה שחולים במחלת הזאבת שידעו שהם לא לבד.
שידעו שהכל עובר, גם למי שנמצא כרגע בנקודה נמוכה, קשה וכואבת במחלה, שידע שהכל עובר. ההשפעה של הסטרואידים עוברת בסופו של דבר וזה משהו שרופאים לא מדברים עליו.
תפקיד הסטרואידים לחזק את הגוף ואת מערכת החיסון שקרסה, עם הזמן ירד המינון עד להפסקתם.
חסר מידע על החיים של אחרי השחרור מבית החולים, מה עושים עכשיו?
מתי חוזרים להיראות כמו לפני המחלה?
כל כך הרבה שאלות ונותר רק להמשיך לחיות את התשובות ולתמוך באחרים כאשר מבינים אותם.
כמה חשובה התמיכה, אומרת איטל ומסכמת שלא יודעת מה הייתה עושה לולא בן זוגה שתמך בה לאורך כל הדרך.
"בדיוק עם הגילוי, חתמנו על חוזה שכירות לדירה חדשה, נתנו שיקים ואני בדיוק התאשפזתי, כך שחיינו במשך כמה חודשים ממשכורת אחת, הוא פשוט הגיבור שלי, חד משמעית!"
כרגע איטל ממשיכה לעבוד כמדריכת כושר, לצערה לא כמו פעם.
ולשאלתה, אם תוכל להביא ילדים לעולם, נאמר שעם הטיפול הנכון והליווי הנכון זה אפשרי.
" עדיין זה הפחד הגדול שלי, הריון- הסיכון גבוה, טיפול תרופתי תוך כדי הריון, אני מקווה שיגיע הזמן אנחנו נצא עם ידיים מלאות".
בחרתי לשים תמונה עדכנית שלי כדי להראות שלא הכל ורוד בחיים.
אז כן, אולי אני נפוחה יותר בפנים בגלל הטיפול שאני מקבלת, אבל אני אותו הבן אדם שהייתי לפני כמה חודשים, רק שכרגע יש לי משהו חדש בחיים, משהו שצריך ללמוד איך לחיות איתו.
אל תיקחו שום דבר כמובן מאליו.
במיוחד לא את הבריאות שלכם!
לקבוצה של החולים בזאבת, למי שחולה, אל תישאר לבד<<
https://www.facebook.com/
.jpg)
